החלטה בתיק ע"מ 1146/13

ערר התביעה נגד החלטת בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשתה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של קבלת רכב גנוב ומסחר בו. בקצרה נאמר כי בכתב האישום נטען שהמשיב ביחד עם אחיו, עמאר, הם הבעלים והמנהלים של חנות לממכר כלי רכב ומחסן הממוקמים בחברון, אשר ביום בו פשטה עליהם משטרת ישראל נתפסו בהם חלקי רכב גנובים. נטען עוד כי המשיב ואחיו פירקו בצוותא חלקי רכב גנובים באותם מקומות.

בית משפט קמא קבע כי אין די ראיות לביסוס לכאורי של עבירות אלה, ועל כן, הורה על שחרור המשיב.

התביעה סבורה כי בכך שגה בית משפט קמא. לטעמה, אין אמנם ראיות ישירות הקושרות את המשיב לעבירות, אך מהראיות הנסיבתיות השונות הקיימות בעניין, עולה תמונה ברורה, לפיה המשיב אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

בעניין זה מפנה התובע לשלוש ראיות עיקריות. ראשית, לעובדה כי שמו ומספר הטלפון של המשיב מופיעים על ויטרינת החנות ודלתה. שנית, כי במחברת שנתפסה במקום ובה פירוט עסקאות שבוצעו, מופיעים שמו ומספר הטלפון של המשיב ואף פירוט עסקאות. שלישית, כי קיימים צילומים של המשיב במקום, בניגוד לטענתו כי לא היה בו במשך השנים האחרונות. התובע אף הפנה לדבריו של העד נביל מסאלמה, הקושר את אחיו של המשיב, עמאר, למקום ומציין כי אח נוסף, אותו לא זיהה בשמו, פעל יחד עמו. על יסוד הראיות הנסיבתיות, סבור התובע כי יש לקבוע שהמשיב הוא המעורב השני בניהול עסק זה. התובע הפנה עוד לגרסאותיו של המשיב שהכחיש כל קשר לחנות, בעוד נמצאו תמונות המלמדות על כך ששהה בחנות בחודשים האחרונים, כאמור.

לשיטת התביעה די בראיות אלה כדי להקים סיכוי סביר להרשעה, המהווה תנאי יסוד למעצר עד תום ההליכים. התובע הוסיף כי העבירות המדוברות מקימות אף עילת מעצר שאינה ניתנת לאיון בחלופה, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו.

הסנגור חלק על התביעה הצבאית באשר למשמעות הראיות הנסיבתיות. לגישתו, הראיות האמורות ניתנות להסבר תמים, בהתאם לגרסת המשיב. על כן, אין בהן לבסס תשתית ראייתית לכאורית. כך מציין הסנגור כי מנהל החנות הינו אחיו של המשיב, עמאר, כפי שעלה מראיות ישירות. לאור זאת, אין בעובדה כי נעשה שימוש בשמו של המשיב כדי לקשור אותו למקום. הסנגור טען כי גם שם אבי המשיב מצוי על שלט במקום, כאשר אין מחלוקת שהוא אינו פועל בו. לגבי המחברת, מציין הסנגור כי מופיעים מספר שמות של אנשים שקיבלו כספים מבעל המקום, ועל כן, אין בעובדה כי שם המשיב מצוי בה כדי לקשור אותו לעבירות. הסנגור הוסיף וטען כי העדים היחידים הקיימים בתיק מפלילים את האח עמאר, דבר שיש ללמד על היעדר אשמה מצד המשיב.

לאחר עיון בראיות ובטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, אם כי מנימוקים שונים מאלה שפורטו על ידו.

כאמור, המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת סביב שאלת קיומן של ראיות לכאורה. אין מחלוקת כי התביעה אינה מחזיקה בראיות ישירות המבססות את מעורבותו של המשיב בפירוק כלי רכב גנובים וסחר בחלקיהם. עם זאת, אין ספק כי ניתן לבסס אשמה גם על ראיות נסיבתיות ובלבד שאלה מלמדות באופן חד משמעית על אשמתו של הנאשם.

נבחן את הראיות הקיימות בתיק בהתאם לעיקרון הנ"ל. כאמור, המשיב הכחיש כל קשר עם החנות לממכר חלקי רכב, וטען כי הוא עוסק בעבודה אחרת. עם זאת, המשיב לא הכחיש כי שמו ומספר הטלפון הנייד שלו מופיעים על חזית החנות. טענת המשיב כי היה בחנות בפעם האחרונה כשהיה כבן 13 אינה יכולה לעמוד לנוכח הראיות הנוספות הקיימות בתיק, בראשן תמונות שהוצאו מהטלפון הנייד של המשיב.

לצד האמור, קיימת ראיה מרכזית נוספת בדמות מחברת המתעדת פעולות עסקיות שנעשו בחנות. במחברת זו, שנתפסה בחנות, מופיע במספר מקומות שמו של המשיב, מוחמד, תוך ציון חלקי רכב וסכומי כסף. יצוין כי מעיון במחברת מדובר בתיעוד פעולות שנעשו בשנה האחרונה. במחברת מופיעים במקומות תואמים גם שמות יתר בני המשפחה ואף שמו המלא של המשיב ומספר הטלפון שלו.

ראיות אלה מצביעות על מעורבות המשיב בפעילות המבוצעת בחנות. הראיות אף נתמכות בהסבריו הדלים של המשיב, אשר חלקם אף נסתרו בראיות חיצוניות.

עם זאת, לצד האמור, קיימות ראיות המצביעות על כך שהעסק נוהל באופן בלעדי על ידי אחיו של המשיב. באתר אינטרנט ובו פרסום ותמונות של המקום מופיע כי הבעלים הינם האח עמאר. זו אף גרסתו של המשיב. אדם נוסף שרכש מנוע גנוב, מפליל את האח עמאר, תוך שהוא מציין כי אח נוסף היה במקום. על אף שהתבקשה בדיקה מעמיקה יותר של זהות האח הנוסף, זו לא התבצעה. מעבר לכך, אין לנו ראיות הקושרות את המשיב לחלקי הרכב הגנובים.

העולה מן המקובץ, כי בידי המשטרה ראיות הקושרות את המשיב אל המקום  העשויות להביא בסופו של הליך להרשעת המשיב. עם זאת, בשים לב לתשתית הראייתית הכוללת, לא אוכל לקבוע כי מסקנה זו מלמדת על פוטנציאל הרשעה ברף הגבוה. במצב דברים זה, כאשר עסקינן בעבירות רכוש, אשר אינן יוצרות עילת מסוכנות מובהקת, ניתן בעיניי להסתפק בחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט קמא, תוך החמרת רכיב ההפקדה והעמדתי על 25,000 ש"ח למען הבטחת התייצבותו.

בנסיבות אלה, נדחה הערר בעיקרו תוך קביעת סכום הפקדה כאמור. מובהר למשיב כי יתר תנאי שחרורו עומדים על כנם.

לא יעמוד המשיב בתנאים אלה ייעצר ויובא לפני שופט של ערכאה ראשונה עד ליום 22 בפברואר.

ניתנה היום, 10 בפברואר 2013, ל' בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: